“דוד פונקציונלי” – ענישה בעבירות מין בתוך המשפחה

פגיעה בתוך המשפחה.

“דוד פונקציונלי” – ענישה בעבירות מין בתוך המשפחה

פגיעה בתוך המשפחה.

אין ספק שעבירות מין כלפי ילדים הן מעשים מכוערים ומזעזעים. כולנו היינו רוצים לראות מבצע של מעשים כאלה נענש במלוא חומרת הדין ואף יותר, אם אפשר. במיוחד חמורים מעשי עבירה כאלה בתוך המשפחה, כאשר קורבן העבירה הוא ילד או ילדה שנתן אמון במבוגר הפוגע במסגרת ההיכרות עמו כקרוב משפחתו. 

המחוקק נתן ביטוי לחומרה המיוחדת של עבירות מין כלפי קטין שהוא בן משפחה בכך שקבע עונש מאסר חמור במספר שנים, כשהקורבן הוא “בן משפחה”, לעומת העונש על אותן עבירות כלפי קטין שאינו בן משפחה. במאמר זה נדון במקרה דוגמת זה, בו ניתן להיחשף למהות הגדרה זו ולאופן בה היא מיושמת בחוק.

הגדרת סעיף העבירה

פלוני ביצע מעשים מגונים בילדה בת תשע, אחיינית של גרושתו. טרם גירושיו היה פלוני דודה של הילדה, בהיותו נשוי לאחות-אמה, וכך נוצרה ההיכרות שלו עם הילדה. פלוני המשיך לשמור על קשר עם משפחת הילדה גם לאחר שהתגרש מדודתה, והמשיך לנהוג כדודה, כפי שהיה בעבר.

פלוני ביצע מעשים מגונים חמורים כלפי הילדה, בתקופה שלאחר גירושיו מדודתה. הפרקליטות האשימה אותו על פי סעיף העבירה המחמיר, של ביצוע העבירות כלפי קטין שהוא “בן משפחתו”, למרות שבעת ביצוע העבירות לא ענה פלוני על ההגדרה של “בן משפחה” בחוק הפלילי (חוק העונשין, התשל”ז – 1977).

פלוני הודה במעשים הקשים שביצע ואף הביע חרטה עליהם. הוא גם שילם את סכום הפיצויים כפי שחויב על ידי בית המשפט. אולם לטענתו, לא חל עליו סעיף העבירה המחמיר, כיוון שהוא לא בא בגדר ההגדרה של “בן משפחה” שבחוק, ועל כן אין ניתן להרשיעו בעבירה על פי אותו סעיף.

בשל ההשלכות החמורות שיש להרשעה בפלילים נוקטים, בדרך כלל, בתחום המשפט הפלילי פרשנות מדויקת וקפדנית של הוראות החוק. ההגדרה של “בן משפחה” בחוק הפלילי מונה, באופן ברור ומפורט מאד, אילו קרובי משפחה נכללים בהגדרה של “בן משפחה” לצורך סעיף הענישה המחמיר. מי שאינו נכנס בגדר פירוט זה אינו “בן משפחה” לצורך קביעת סעיף העבירה.

אם כך, כיצד ניתן, אם בכלל, להחיל על פלוני את סעיף העבירה המחמיר, ללא “כרטיס הכניסה” של “בן משפחה”?

הגדרת “דוד פונקציונלי”

הפרקליטות טענה שלנוכח הנסיבות החמורות של המעשים, יש לפרש “בן משפחה” באופן “גמיש”, תוך “מתיחת” ההגדרה שבחוק. לטענתה, למרות שבעת ביצוע העבירות לא היה עוד פלוני דוד של הילדה, לפי ההגדרה הפורמאלית שבחוק, בכל זאת היה הוא “דוד פונקציונלי” שלה, כיוון שבפועל לא השתנתה שגרת הקשר המשפחתי שלו עם הילדה. הפרקליטות טענה שפרשנות החוק צריכה להיקבע על פי מהות הקשר שבין פלוני לילדה, שנותר קשר משפחתי כבעבר, ולא על פי ההגדרה הפורמאלית של “דוד”.

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הפרקליטות ופסק שגם “דוד פונקציונלי” נכלל בהגדרה של “בן משפחה” שבסעיף העבירה המחמיר, למרות שאינו “דוד” במובן הרגיל של המילה. העונש המרבי בחוק בגין העבירות על פי הסעיף המחמיר נע בין 10 ל- 15 שנים, אך למרות ההרשעה בסעיף זה גזר בית המשפט על פלוני 32 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים, וזאת בהתחשב בשיקולים שונים שפורטו בפסק דינו.

פלוני ערער לבית המשפט העליון על הרשעתו בסעיף המחמיר, למרות שאינו נמנה עם הקרובים שמוגדרים בחוק כ”בן משפחה”. בית המשפט העליון קיבל את ערעורו וביטל את ההרשעה בסעיף המחמיר. המחלוקת בעניין זה נסבה על הפרשנות ה”גמישה” שנתן בית המשפט המחוזי להגדרת “בן משפחה” שבחוק הפלילי.

בית המשפט העליון פסק שההגדרה של “בן משפחה” בחוק הפלילי קובעת רשימה סגורה של בני משפחה, שיישאו בעונש מחמיר יותר בגין ביצוע עבירות מין בקטין בן משפחתם. אין להרחיב רשימה סגורה זו בדרך של פרשנות שחורגת מהלשון הרגילה והמקובלת של המילים. בית  המשפט מציין שהמילה “דוד” “איננה באמת זקוקה לפרשנות”. דוד הוא אח או אחות של אחד ההורים, או מי שנשוי להם; לא דוד-לעתיד, לא דוד-לשעבר ולא “דוד פונקציונלי”. הכללתו של “דוד פונקציונלי” במילה “דוד” אינה תואמת את משמעותה הטבעית והרגילה של המילה, ועל כן אינה קבילה.

בית המשפט מציין את הערך שמוגן על ידי הגישה של פרשנות “מדויקת”. ערך זה הוא “הצורך להגן על האזרח מפני כוח שררה אשר עלול להיות מופעל כנגדו על ידי אוכפי הדין הפלילי: המשטרה, התביעה ובתי המשפט”. ועוד נאמר בפסק הדין, שכללי המשפט “אינם מאפשרים למשטרה, לפרקליטות ולבתי המשפט להתייחס אל מילות החוק כאל חומר ביד היוצר”… בית המשפט מבהיר שזה הוא חלק מעיקרון החוקיות, כלומר: שהמשפט הפלילי מיושם לפי כללים ברורים “שאינם פתוחים למניפולציה תחת אצטלת פרשנות”. יישום ופרשנות של החוק הפלילי לפי ערכים כלליים, גם כשאינם מתיישבים עם לשון החוק עצמו, עלול לפתוח “מדרון חלקלק” של שררת-יתר מצד גורמי האכיפה.

על כן החליף בית המשפט העליון את הרשעתו של פלוני בסעיף העבירה המחמיר בהרשעה באותן עבירות, אך ללא הרכיב המחמיר של היות הקורבן “בן משפחה”. כפועל יוצא הפחית בית המשפט העליון את עונש המאסר בחמישה חודשים והעמידו על 27 חודשי מאסר בפועל.איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית יצא בחריפות כנגד פסק דינו של בית המשפט העליון וכינה אותו החלטה “מבישה” ו”מקוממת”. מנגד, התומכים בהקפדה על עיקרון החוקיות מצדדים בפסק הדין ובנימוקיו (מאמר של עו”ד גיל ברינגר ב”גלובס”, 12.11.20).

שני צדדי הוויכוח

בתוך הוויכוח הזה יש לזכור שהעונשים שגוזרים בתי המשפט רחוקים מאד מלמצות את טווח הענישה המרבי שבחוק. במקרה זה נגזרו על פלוני 32 חודשי מאסר, כשהורשע על פי הסעיף המחמיר (כ”דוד פונקציונלי”), והעונש הופחת ב – 5 חודשים, כשהוקל סעיף העבירה בבית המשפט העליון. העונש המרבי בגין העבירות הללו, ללא המרכיב של “בן משפחה”, הוא 10 שנות מאסר; הרבה מעבר לענישה של כשנתיים וחצי או כשנתיים, לפי הפחתת העונש בבית המשפט העליון.

על כן יש הרגשה שהוויכוח הנוקב, אם יש מקום לפרשנות “גמישה” של החוק הפלילי, ואם ה”דוד הפונקציונלי” היה צריך להיות מורשע כ”בן משפחה” או ללא מרכיב מחמיר זה – ויכוח זה הוא יותר אקדמי מאשר מעשי, בהתחשב ברמת הענישה שנהוגה למעשה בבתי המשפט, באופן כללי ולא רק במקרה זה. יש אמנם הוראות חוק ופסקי דין רבים, שעל פיהם נבנית רמת הענישה, אך עם זאת יש פער ניכר בין העונש המרבי שנקבע בחוק לבין העונשים שנגזרים על ידי בתי המשפט, גם במקרים חמורים ומקוממים.

במקרה המדובר, ניתן היה לגזור על פלוני עונש חמור בהרבה מזה שנגזר עליו, גם לו הורשע מלכתחילה על פי הסעיף הפחות מחמיר. על כן היה אולי נכון למקד את הוויכוח במידת העונש, ולא במחלוקת בין גישות שונות לאופן היישום של החוק.
מאמר זה נכתב ע”י עו”ד ונוטריון יעל קלוגמן, שופטת בדימוס ומובילת משרד עורכי הדין קלוגמן. 

*אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושאים. בכל מקרה ספציפי מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.

מאמרים נוספים