“כל יום מתקרב האדם אל מותו, ואיך יש לו פנאי למחלוקת”? [ר’ נחמן מברצלב]
לפני קרוב לשבעים שנים התיישבו סבתא מרים וסבא אפרים במושב נידח קרוב לגבול. הצפות בחורף, שרב מייבש בקיץ, עבודה חקלאית קשה ותלאות רבות. אך סבתא וסבא התמודדו עם כל הקשיים בחריצות ובהתלהבות ואף הולידו בנים ובנות וזכו ברבות השנים לנכדים ולנינים. כיום המושב הוא גן פורח, והנחלות שבו – נדל”ן יקר ערך.
למרות זאת, אין האושר והשמחה מנת חלקם של בני המשפחה. סבא אפרים נפטר לפני מספר שנים. סבתא מרים גרה בבית אבות, ששואב סכום נכבד מידי חודש, וכבר אינה מקושרת למציאות. הבן הבכור, צביקה, שגם הוא כבר אינו צעיר, הוא “הבן הממשיך” שהמשיך את מפעל הוריו במשק, ואף בנה ופיתח מחלבה שמייצרת ומשווקת גבינות. הבן השני, רואה חשבון, מתגורר בעיר, ואין לו קשר יומיומי למשק. הבת השלישית חיה במושב סמוך, והבת הרביעית גרה באוסטרליה. לכל אחד מהילדים יש ילדים משלו, ולחלקם – אף נכדים.
בעוד סבתא מרים הולכת ומתרחקת, אשתו של צביקה, אורית, לוחצת עליו לשכנע את “הזקנה” לערוך צוואה שבה תוריש למשפחתם את הנחלה כולה. היא טוענת ששנות העבודה הרבות, שמשפחתם השקיעה במשק, מצדיקות למסד את המצב שבו הם וצאצאיהם בלבד ייהנו מהנחלה. צביקה אינו שלם בליבו עם תוצאה כזאת, ובמיוחד לא עם פנייה אל אמו הישישה מאחורי גבם של אחיו ואחיותיו. במצוקתו הוא שיתף את אחיו, רואה החשבון, והלה נזעק מן האפשרות שהוא ואחיותיו ינושלו מהנחלה. הדברים הגיעו אל האחיות, שאף הן נחרדו משלוותן. ארבע הבנים והבנות של “המייסדים” שקעו בסכסוך, שהלך והעמיק. גם חלק מהנכדים הצטרפו לסכסוך לצד הוריהם. טענות וטינות ישנות ניצתו, והמתח במשפחה גבר.
אחד הנכדים, שהזדמן לו לשמוע את אמרתו של רבי נחמן שבראש רשימה זו, הציע להוריו ולדודיו לפנות להליך גישור לשם פתרון הסכסוך המשפחתי.
לקיום הליך גישור דרושה הסכמה של כל הצדדים. זה עדיף על תביעה משפטית, כי בבית המשפט אנו מצויים – מלכתחילה – במלחמה, בעוד שהגישור נערך על בסיס הסכמה של כל המשתתפים לנסות להגיע לפתרון מוסכם של המחלוקת. בניגוד לשופט, המגשר אינו מוסמך להכריע במחלוקת. תוצר הגישור אינו הכרעה בין הניצים, אלא בניית הסכמה. על כן, הסכם שנבנה בהליך גישור – הרבה יותר נוח לצדדים לקיים אותו מאשר פסק דין של בית משפט. בגישור, מי שבונה את ההסכמה הם הצדדים עצמם. המגשר יכול לסייע, להעלות רעיונות שונים, להאיר נקודות מבט שונות וכד’, אך אינו יכול להכריע ואינו יכול לכפות דבר על איש. בסופו של דבר, בניית המוצא של הסכמה הדדית היא תוצאה של השקעתם של הצדדים עצמם, ולשם כך עליהם להשתתף בהליך באופן פעיל ובגישה חיובית. הליך הגישור הוא דיסקרטי, והנאמר בו חסוי (למשל, במקרה של הליך משפטי מאוחר יותר).
במקרה שלנו, למזלם של בני המשפחה פועל במסגרת המועצה האזורית מרכז גישור שבו יכולים התושבים לקבל שירותי גישור, באמצעות מגשרים-מתנדבים מקצועיים ומנוסים.
הנכד החביב הצליח לשכנע את כל בני המשפחה לדורותיה – לרבות דודתו שבאוסטרליה ולרבות דודתו אורית, שבתחילה היתה “הרוח הרעה” שהציתה את המחלוקת – להסכים להליך גישור. במרכז הגישור נפגשו כל הצדדים עם צוות בן שני מגשרים. המגשרים שמעו את כל שרצו בני המשפחה השונים למסור ולטעון, קיבלו מסמכים שונים והשיבו על שאלותיהם של בני המשפחה. במהלך הגישור למדו בני המשפחה אודות מספר החלטות של רשות מקרקעי ישראל, שמאפשרות להקים בנחלה המדוברת בית שלישי ואף רביעי, ושמאפשרות גם לפצל את הנחלה בתנאים מסויימים. הסתבר להם שיש מספר פתרונות אפשריים, שיכולים לאזן בין מה שמגיע לצביקה ולאורית לנוכח עבודתם במשק במשך השנים, לבין מה שמגיע לשלושת הילדים האחרים של סבתא מרים ושל סבא אפרים, ולבני משפחותיהם. תוך כך שככו להבות-המחלוקת, ובני המשפחה השקיעו מחשבה ולימוד בבדיקת הפתרונות השונים. לבסוף גובש הסכם, שהיה מקובל על כל הצדדים, והשלום שב לשרור במשפחה.
כשמתעוררת מחלוקת שעלולה להסתבך ולהעמיק ולגרום צער ועוגמת נפש, מומלץ לעצור רגע ולפנות אל מרכז הגישור.
