ב- 5 בינואר 2021, נתן בית המשפט המחוזי פסק דין בהסכמה, בהליך של ערעור פלילי בעניינה של הגננת יעל סבתו. הגננת הורשעה בבית משפט השלום בעבירה של הפרת חובת דיווח, כלומר: החובה לדווח למשטרה או לשירותי הרווחה על חשד שנעברה עבירה כלפי פעוטות בגן שבהנהלתה.
בית משפט השלום דחה את בקשת התביעה לפסוק פיצויים להורים של ילדי הגן, כ- 20 במספר, והמדינה ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בבית המשפט המחוזי הושגה הסכמה, ועל פיה ניתן פסק דין שמחייב את הגננת לשלם פיצויים בסכום כולל של 10,000 ₪, כלומר: 500 ₪ למשפחה.
תגובה ראשונית להחלטה זו עלולה להיות תחושה מרירה. הרי מדובר בהתעללות בפעוטות חסרי ישע, בתוך גן הילדים שבו הגננות והסייעות מופקדות על שלומם ועל רווחתם. במאמר זה נשפוך אור על הנושא ונסביר את הנסיבות שהובילו לפסק דין זה.
האם סכום פיצוי כה זעום הוא ראוי?
מוטב להבין את העבירה שבה הורשעה הגננת, ושנית יש להבין באיזה הליך נפסק הפיצוי.
על פי אינטואיציה, מצטיירת לנגד עינינו תמונה קשה של גננת או סייעת שמכה ופוגעת בילדים – מעשה מחריד. מעשים דוגמת אלו הם בגדר התעללות בחסר ישע, והם מהווים עבירה חמורה מאד לפי החוק הפלילי. אולם במקרה זה, הגננת לא הואשמה בכך שביצעה מעשים כאלה, אלא “רק” בכך שלא דיווחה כנדרש, כאשר התעורר אצלה חשד לביצוע מעשים מסוג זה על ידי העובדות בגן שלה.
הטענה כלפי הגננת הייתה שהיא ידעה שבגן יש אווירה של אלימות, ובשלושה מקרים אף הייתה עדה למעשי אלימות, או שנודע לה מההורים שהם חושדים שהסייעות נוהגות באלימות כלפי הפעוטות, ובכל זאת לא דיווחה על כך.
מבלי להקל ראש בעבירה של אי-הדיווח, במקרה הספציפי של הנתבעת, סבתו, לא הוכח שהיו מקרים נוספים, פרט לשלושת המקרים שלגביהם הואשמה, ולא הוכח שהיא עצמה הייתה מעורבת באותם מקרים באופן ישיר או עקיף. לכן, בסופו של דבר הואשמה והורשעה, במסגרת הסדר טיעון, “רק” באי דיווח.העניין השני שעליו צריך לתת את הדעת לגבי פסיקת סכום הפיצוי הנמוך, הוא ההליך המשפטי שבו ניתנה פסיקה זו.
כפי שצוין, מדובר בהליך של ערעור. בדרך כלל, כשנפסק בערעור עונש או פיצוי שלא נפסק בערכאה הראשונה, הוא ייקבע במדרג נמוך ולא במדרג גבוה. עוד ציינו שהפיצוי נקבע על בסיס הסכמה בין הצדדים, וגם זו נסיבה שמטה את הסכום כלפי מטה.
הליך פלילי למול הליך אזרחי
ההליך שנוהל נגד הגננת היה הליך פלילי שבו המדינה היא המאשימה. במסגרת ההליך הפלילי מוסמך בית המשפט לפסוק פיצוי כספי לנפגעי העבירה, וזאת בלי קשר לזכותם של נפגעי העבירה (הפעוטות והוריהם), להגיש תביעה אזרחית לפיצוי כספי בגין מעשי ההתעללות בילדיהם.
התביעה האזרחית היא בדרך כלל תביעה נזיקית, שבה צריך להוכיח נזק, אחרת לא תהיה זכאות לפיצוי. ניתן אמנם לתבוע גם פיצוי ללא הוכחת נזק, בגין עוגמת הנפש שנגרמה, הן להורים והן לפעוטות. אולם עוגמת נפש היא אינה דבר שניתן לכמת ולהוכיח, ולפיכך סכום הפיצוי שבתי המשפט פוסקים בגין רכיב זה, הוא לרוב מצומצם.
לאחרונה נחשפו מספר מקרים של התעללות בפעוטות, במסגרת גן הילדים, על ידי גננות וסייעות, שבידיהן הפקידו ההורים את ילדיהם הפעוטים.
עד כה טרם הסתיים ההליך באף אחת מהתביעות האזרחיות, שהוגשו כנגד אותן גננות וסייעות. על כן אין עדיין תקדים לגבי גובה הפיצויים לפעוטות ולהוריהם, וקשה לאמוד זאת.
כמו כן, יש לזכור שהפיצוי נקבע בכל מקרה ומקרה לפי הנסיבות וחומר הראיות הספציפיים, ובדרך כלל אין זה נכון להשוות בין מקרה למקרה רק על פי “השורה התחתונה” של התוצאה הכספית.
במקרה של הגננת סבתו, המדינה לא הגישה את מלוא הראיות על האווירה האלימה בגן, ולא הוכיחה נזק, ועל כן לא פסק בית משפט השלום, בהליך הפלילי, פיצוי כספי. כאמור, להורים עומדת הזכות להגיש תביעה אזרחית, כפי שעשו ההורים הן במקרה של גן הזוועות בחולון והן במקרה של כרמל מעודה.
בהליך הפלילי של סבתו נימק בית משפט השלום את אי פסיקת הפיצויים, בין היתר, בכך שההורים יכולים להגיש תביעה אזרחית לפיצוי כספי. כפי שצויין, המדינה ערערה על החלטה זו וטענה שהאפשרות להגיש תביעה אזרחית אינה צריכה להיות שיקול שלא לפסוק לנפגעי העבירה פיצויים, בהליך הפלילי. בהליך הערעור קיבל בית המשפט המחוזי טענה זו. לסניגור של הגננת סבתו היתה אמנם טענה משפטית “חזקה” כנגד החיוב בפיצויים להורים, אך נראה שלנוכח העמדה הערכית של בית המשפט המחוזי, הסכימה הגננת לתשלום פיצויים. בנסיבות אלה, בצירוף העובדה שהעבירה שבה הורשעה סבתו היא קלה יחסית, הוסכם על סכום פיצוי נמוך. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו, שהפיצוי במסגרת ההליך הפלילי אינו שולל את האפשרות לקבל גם פיצוי בהליך אזרחי.
לצערנו, הליכים פליליים במדינת ישראל אינם יוצרים את ההרתעה הנדרשת, אפילו לא במקרים של התעללות בפעוטות. נראה שהדרך לייצר את ההרתעה מפני כל פגיעה בחסרי ישע היא דרך הכיס. רק פסיקת פיצויים בסכומים ניכרים ומשמעותיים, שיזעזעו את עולמם של המתעללים, תגרום לשינוי בעניין זה. כפי שצויין, נזק נפשי, במיוחד לטווח ארוך, אינו קל להוכחה בראיות משפטיות, במיוחד כאשר מדובר בפעוטות שאינם יכולים לתאר את מה שעברו, כפי שאדם מבוגר יכול, בד”כ. לכן ייתכן שבמקרים מסוג זה על בתי המשפט לפסוק פיצויים גבוהים יותר בגין עוגמת נפש. כמובן שפיצוי כספי בתביעה אזרחית אינו תחליף לענישה מחמירה שנדרשת בהליכים הפליליים.
נציין דוגמה בהקשר זה. נערכה תביעת פיצויים אזרחית שהגישה צעירה אשר בעת שירותה הצבאי סבלה ממעשים מגונים שנעשו בה על ידי אחד ממפקדיה. בזמן-אמת הועמד אותו מפקד לדין פלילי, בבית דין צבאי, ונגזר עליו עונש קל, במסגרת עסקת טיעון.
מספר שנים לאחר שחרורה מהצבא הגישה אותה צעירה תביעה אזרחית לפיצוי נזיקי בגין אותם מעשים מגונים, שגרמו לה נזקים נפשיים קשים. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק לצעירה פיצוי בסך 2,000,000 ₪!
המשותף לפגיעות מיניות ולהתעללות בפעוטות הוא פגיעה בחלש ובחסר ישע על ידי אדם חזק ממנו, ששולט בו באותו רגע ועושה בו כרצונו. בנוסף, גילם הרך של הפעוטות במקרים שנחשפו (ממספר חודשים עד כשלוש שנים), מקנה נופך חומרה מיוחד למקרי ההתעללות בגן.
לסיכום ניתן לומר שלפסיקת הפיצוי הנמוך בהליך הפלילי של סבתו היו סיבות ספציפיות. יש לקוות שבמסגרת של תביעה אזרחית יאמץ בית המשפט גישה מחמירה ומרתיעה, כדוגמת זו שבפסיקת הפיצוי בתביעה אזרחית בגין מעשים מגונים. על בתי המשפט לשגר מסר ברור ומהדהד, שלפגיעה בחסרי ישע יש מחיר כבד מאד.
גילוי נאות: הח”מ מייצג את ההורים והילדים של הגן בחולון בהליכים האזרחיים שנקטו נגד הגננת וצוות הסייעות.
מאמר זה נכתב ע”י עו”ד והמגשר ליאור קלוגמן, מרכז תחומי ליטיגציה וניהול מ”ומ במשרד עורכי הדין קלוגמן.
