נפגע בתאונת דרכים, שקרתה במהלך יום העבודה, תיחשב לתאונת עבודה, כלומר התאונה תיחשב גם כתאונת דרכים וגם כתאונת עבודה.
הטרמינולוגיה חשובה, תאונת העבודה תוכר למי שבמסגרת שעות עבודתו נפגע בהיותו בדרך למקום העבודה, במסגרת נסיעת עבודה או בדרך הביתה ממקום העבודה. סטיה ממסלול הנסיעה מנתקת את הקשר של התאונה לתאונת עבודה ואזי תוכר רק כתאונת דרכים.
במידה והתאונה אכן עונה על הגדרת תאונת עבודה, על הנפגע לפעול בשני מסלולים מקבילים, כאשר ישנה חשיבות לסדר הפעולות.
בכל תיק תאונת דרכים שמתנהל בבית המשפט, ממונים מומחים ברפואה להערכת הנזק. כשמדברים על תביעת תאונת דרכים “רגילה”, המומחה קובע את אחוזי הנכות ובהתאם לכך, מתנהל דיון על גובה הפיצוי.
גם בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה, מתמנה מומחה שקובע את אחוז הנכות המזכה, אלא שבקרה כזה יש לנו מעין “כפל מומחים”, כלומר – גם מומחה מטעם בית המשפט וגם רופא במל”ל שגם הוא קובע אחוזי נכות.
מכאן, החשיבות בסדר הפעלות:
במקרים מסוימים, נעדיף לפנות תחילה בתביעה לבית המשפט, להמתין למינוי מומחים בתיק, להיבדק, לקבל את אחוזי הנכות ואז לפנות בתביעה למל”ל.
במקרה כזה, קביעת המומחה מטעם בית המשפט היא שתקבע את אחוזי הנכות בתיק ואילו אחוזי הנכות שייקבעו במל”ל יהיו יפים לתביעה במל”ל בלבד ובהתאמה, לגובה הקצבה.
במקרים אחרים, נעדיף לפנות תחילה במסלול הפוך. ראשית תביעה למל”ל, וועדה רפואית שתקבע את אחוזי הנכות ולאחר מכן, הגשת תביעה לבית המשפט.
במקרה שכזה, אחוזי הנכות שייקבעו במל”ל יהיו יפים גם לניהול התביעה.
אין דרך אחת נכונה, כל מקרה ייבחן לגופו בהתאם לנזק.
חשוב לדעת ש:
*אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושאים. בכל מקרה ספציפי מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.