מתי סיבוך "ידוע" בניתוח הופך לרשלנות רפואית?

בין דחיפות לבחירה: מתי סיבוך בניתוח הופך לרשלנות רפואית?

כמעט כל הליך כירורגי טומן בחובו מתח מובנה. מצד אחד, התקווה לשיפור במצב הרפואי ומצד שני – החשש הטבעי מהסיכונים האורבים בחדר הניתוח. אולם, מבחינה משפטית ורפואית, קיים הבדל תהומי בסטנדרט הציפיות וההיערכות בין סוגי הניתוחים השונים.

הזמן כגורם מכריע: ניתוח חירום מול ניתוח אלקטיבי

ההבדל בין ניתוח דחוף לניתוח אלקטיבי (מוזמן) אינו רק בלוח הזמנים, אלא בהיקף החובה המוטלת על הצוות הרפואי:

  • ניתוח חירום/דחוף: מבוצע תחת לחץ זמן ממשי להצלת חיים או למניעת נזק בלתי הפיך. כאן, מרחב התמרון של הצוות הרפואי מצומצם והיכולת לבצע בדיקות מקדימות מקיפות מוגבלת.
  • ניתוח אלקטיבי: כאן "שעון החול"  אינו מאיים. במקרים אלו, הרפואה דורשת היערכות מקסימלית – ביצוע סדרת בדיקות דימות ומעבדה מקיפות, התייעצויות רב-תחומיות והכנה אופטימלית של המטופל. ככל שהניתוח פחות דחוף, כך גוברת חובת הזהירות והפירוט הנדרשת מהרופאים.

"הסכמה מדעת" –  לא רק חתימה על דף

רבים נוטים לחשוב שחתימה על טופס ההסכמה בחדר ההמתנה "מחסנת"  את בית החולים מפני תביעות. זוהי טעות נפוצה. חוק זכויות החולה קובע כי הסכמה מדעת היא תהליך, לא מסמך.

החובה המשפטית דורשת מהרופא המטפל להסביר בעל פה ובשפה ברורה:

  1. את הסיכונים ותופעות הלוואי:  הסכנות השכיחות והפחות שכיחות.
  2. את החלופות הטיפוליות: זהו לב העניין. על הרופא לפרוס בפני המטופל את כל האופציות – כולל טיפולים שמרניים יותר או גישות כירורגיות שונות – ולהסביר את היתרונות והחסרונות של כל אחת.

אין מדובר ב"רפואה מתגוננת", אלא במימוש האוטונומיה של המטופל על גופו. זכותכם המלאה לבחור את נתיב הטיפול המתאים לכם לאחר שקיבלתם את התמונה המלאה.

כשסיכון ידוע הופך למחדל רשלני

חשוב להבין: לא כל סיבוך הוא רשלנות. ניתוח הוא פעולה פולשנית ולפעמים גם תחת הידיים המיומנות ביותר, דברים עלולים להשתבש. אולם, הקו הדק עובר בשאלה: האם הצוות הרפואי פעל בסטנדרט הרפואי המקובל מרגע זיהוי הסיבוך?

גם אם סיכון מסוים הוסבר לכם מראש (למשל: דימום, זיהום או פגיעה בכלי דם), אין זה אומר שהצוות פטור מאחריות אם הוא לא פעל כנדרש כדי למנוע את החמרת הנזק.

מן הפרקטיקה: המקרה של ניתוח המסתם המיטרלי

במשרדנו טיפלנו במקרה מורכב של תובע שעבר ניתוח לתיקון דלף במסתם המיטרלי בלב. במהלך הניתוח, התנתק קריש דם שחסם כלי דם המוביל למוח. במישור הרפואי היבש, מדובר בסיכון מוכר וידוע בניתוחי לב מסוג זה.

אלא שכאן נכנסת ה"זכוכית המגדלת" המשפטית: בדיקה מעמיקה של התיק הרפואי העלתה כי למרות שהסימנים המעידים על אירוע מוחי הופיעו מיד לאחר הניתוח, הצוות הרפואי התמהמה. לא בוצע צינתור אבחנתי וטיפולי בשעות הקריטיות ("חלון הזדמנויות"), שבהן ניתן היה להמיס את הקריש ולמנוע את הפגיעה המוחית הקשה. המחדל לא היה בעצם התרחשות הסיבוך, אלא בניהול הרפואי הכושל של הסיבוך בזמן אמת. המטופל נותר עם נזק נוירולוגי קבוע, שהיה יכול להימנע.

נפגעתם במהלך או לאחר ניתוח?

אם עברתם הליך כירורגי שהסתיים בנזק, אל תצאו מנקודת הנחה שזהו בהכרח"חלק מהסיכון". כל מקרה דורש ניתוח קפדני של רצף האירועים – החל מההסברים שניתנו (או שלא ניתנו) לפני הניתוח ועד לתגובת הצוות הרפואי לסיבוכים שהתעוררו.

משרדנו מתמחה בסנכרון שבין עולם הרפואה המורכב לבין דיני הנזיקין. אנו מזמינים אתכם לבדיקה יסודית של המקרה שלכם, כדי להבין האם הנזק שנגרם לכם הוא עוולה המזכה בפיצוי משמעותי.

האם גם במקרה שלך סיבוך "ידוע" הסתיר רשלנות רפואית?

צרו עמנו קשר לתיאום ייעוץ ראשוני.

 

 

 

 

 


דברו איתנו

03-6495778
phone

מייל
pencil