רשלנות רפואית או טעות בשיקול דעת

רשלנות רפואית או טעות בשיקול דעת? המדריך המשפטי להגנה על המטפל

בין שגגה לעוולה: היכן עובר הגבול בין טעות אנושית לרשלנות רפואית?

עבור העוסקים במלאכת הקודש של הריפוי, הגבול בין הצלחה לכישלון עשוי להיות דק כחוט השערה.

אולם, כאשר אירוע רפואי מסתיים בנזק, עולה השאלה המשפטית הגורלית – האם מדובר בטעות בשיקול הדעת שאינה גוררת חבות, או ברשלנות רפואית המקימה עילת תביעה בנזיקין?

כדי להבין את התשובה, עלינו לצלול להבדלים הדקים – לשונית ומשפטית.

הפן הלשוני: בין "שגגה" ל"מחדל"

בלשון המשפט, יש להבחין בין שני מצבים מנטליים ומעשיים:

• הטעות (Error of Judgment) – זוהי "שגגה". בחירה באופציה רפואית אחת מבין כמה חלופות סבירות, אשר בדיעבד התבררה כפחות מוצלחת. הטעות נובעת ממגבלות האנוש והמדע ולא מתוך חוסר מקצועיות.
• הרשלנות (Negligence) – זהו "מחדל" או סטייה". מצב שבו המטפל חרג מרמת הזהירות המצופה ממנו, לא פעל לפי הסטנדרט המקובל ובכך "חטא" לתפקידו המקצועי.

הפן המשפטי: מבחן "הרופא הסביר"

המשפט הישראלי אינו דורש מהרופא להיות נביא או חסין מטעויות. כפי שקבע השופט משה זילברג בפסק הדין המכונן (ע"א 235/59):

"לא כל טעות בשיקול דעת היא רשלנות… המבחן הוא מבחן הרופא הסביר בהתאם לנסיבות הקיימות בעת הטיפול".

בתי המשפט חוזרים ומדגישים כי אין לבחון את הרופא ב"חכמה לאחר מעשה". הבדיקה המשפטית מתמקדת בשאלה האם בזמן אמת, עם הנתונים שהיו בפניו, פעל המטפל כפי שמצופה מאיש מקצוע מיומן?

אם כן, מתי תחול חבות ומתי לא? עקרונות "עשה ואל תעשה"

כדי שפעולה רפואית תסווג כ"טעות לגיטימית" ולא כרשלנות, עליה לעמוד בארבעה מבחני יסוד:

1. מבחן האסכולה המוכרת – אם המטפל בחר בשיטת טיפול או באבחנה שנתמכת על ידי אסכולה רפואית מוכרת (גם אם אינה האסכולה הנפוצה ביותר), בית המשפט יטה לראות בכך טעות בשיקול דעת ולא רשלנות. סטייה מוחלטת מכל פרוטוקול מקובל, לעומת זאת, עלולה להוביל לחבות.
2. חובת המיומנות והעדכון – כדברי פרופ' אהרן ברק: "הרופא אינו מבטיח ריפוי, הוא מבטיח רק מיומנות וזהירות". חובת המטפל היא להחזיק בידע מקצועי עדכני. התעלמות מממצאי בדיקות, מחקרים חדשים או תלונות ספציפיות של המטופל – עשויה להיחשב לרשלנות.
3. הסכמה מדעת וחובת הגילוי – רבים נוטים לשכוח כי רשלנות אינה רק בביצוע הפעולה, אלא גם בהליך ההסבר. אי-מתן הסבר מפורט על סיכונים, סיכויים וחלופות טיפוליות נחשב להפרת חובה חקוקה. גם ניתוח שבוצע בצורה מושלמת עשוי להיחשב לרשלנות אם המטופל לא נתן את הסכמתו מתוך מודעות מלאה לסיכונים.
4. חשיבות הרישום הרפואי, "מה שלא נרשם – לא נעשה" – זהו כלי ההגנה החשוב ביותר. בהיעדר תיעוד רפואי מפורט ובזמן אמת, נטל ההוכחה בבית המשפט עלול לעבור לכתפי המטפל. רישום רפואי תקין מעיד על שיקול דעת מסודר ומוכיח כי המטפל אכן "ראה" את המטופל ואת צרכיו.

לסיכום: אדם מועד לעולם?

חכמינו אמרו במסכת בבא קמא "אדם מועד לעולם", אולם מערכת המשפט מכירה במורכבות המקצוע הרפואי. אם פעלתם במקצועיות, הקשבתם למטופל, פעלתם לפי הידע המקצועי העדכני ותיעדתם את החלטותיכם – הרי שגם אם ארעה תקלה, היא תסווג כטעות אנושית שאינה מולידה חבות.

הגבול עובר במקום בו מסתיימת המקצועיות ומתחילה האדישות או הסטייה מהכללים היסודיים.

 

במגרש הרפואי, החלטה של שניות עלולה להיבחן במשך שנים בבית המשפט.

אם התעוררה התלבטות לגבי אירוע רפואי או שקיבלתם פנייה ראשונית – אל תישארו עם הספק לבד.

צרו קשר לייעוץ משפטי כדי להבטיח הגנה מיטבית.